הולדה בעוולה היא תובענה של הורים כנגד רשלנות רפואית בלידה של רופא המטפל ו/או המוסד הרפואי בעקבותיה נגזלה מההורים האפשרות להפיל בזמן את העובר שנולד עם מומים וכתוצאה מכך נגזרו עליו חיים קשים, כלומר חיים בעוולה.

בהקשר זה חשוב לציין את השינוי בחוק שחל במרץ 2012 : עד אז הייתה נהוגה הלכה הידועה בשם ” הלכת זייצוב” (ע”א 518/82 זייצוב נ’ כץ) שאפשרה גם להורים וגם ליילוד עצמו לתבוע בגין הנזק שנולד בשל לידתו של העובר עם מום . בבסיס ההלכה עמד הטיעון “טוב מותי מחיי” כלומר עדיף היה שהעובר הפגוע לא היה נולד כלל ולא היה נאלץ לחיות חיים קשים כתוצאה ממומו.

בחודש מרץ 2012 נקבעה הלכה חדשה “הלכת ליאור המר” ( ע”א 1326/07 ליאור המר נ’ פרופ’ עמי עמית) שביטלה את הלכת זייצוב ואת אפשרות היילוד לתבוע בגין הולדתו בעוולה.

יחד עם זאת ההלכה החדשה הגדילה משמעותית את סכומי הפיצויים להורים התובעים במטרה לסייע להם בטיפול ביילוד חולה או בהתמודדות עם ההשלכות המזיקות שהיו להיריון על בריאותה של האם.

הלכת ליאור המר סתמה למעשה את הגולל על האפשרות של הקטין לתבוע עם הגיעו לגיל בגרות  ולכן אם ההורים מעוניינים לתבוע בגין מום שהיה ניתן לאבחן ו/או למנוע אצל ילדם, הם נדרשים לתבוע כעת בהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכת המר במהלך שבע שנים מהלידה. (לאחר 7 שנים חלה התיישנות)